המגזין

קבלת החלטות בשיקום

קבלת החלטות משותפת בתהליכי הטיפול והשיקום בבריאות הנפש

אילאיל צין
-
13.10.2015

אילאיל צין*, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית, על המתח שבין ההחלטות המקצועיות של המטפלים, לבין ההחלטות האישיות של המתמודדים

כאשר אני חושבת על קבלת החלטות משותפת, עולה בי באופן מידי הליך האשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי, אותו עברתי פעמים רבות כל כך. הדבר עבד כך: התחלתי לחוש שלא בטוב. חיכיתי מעט זמן ונתתי למצב להחמיר (או שהוא החמיר באופן טבעי). ואז פניתי לפסיכיאטרית שלי ואמרתי לה שאני לא מרגישה טוב. היא שאלה מה דעתי בנוגע לאשפוז ואני הסכמתי לכך.

אשפוז מרצון מול אשפוז בכפיה

הגעתי לבית החולים הפסיכיאטרי, ברוב המקרים לבד, או מלווה בבן זוגי. בבית החולים פגשה אותי לאינטייק (מפגש אבחנתי ראשוני) רופאה פסיכיאטרית שהייתה בתורנות, או רופא אחר שעבד במיון. עם הכניסה לבית החולים, הכו בי שוב התחושות הקשות של בית החולים.

הריח של האוכל המבושל וחומרי הניקוי… עשן הסיגריות הסמיך… ואז, הייתי אוזרת את כל כוחותיי המעטים שעוד נותרו, ואומרת לרופא באינטייק, "לא. אני לא רוצה להיות פה. לא רוצה להתאשפז". והוא, הוא היה מגיש לי את טופס ההסכמה לאשפוז ואומר לי: "תחתמי שאת מוכנה להתאשפז". ואני: "לא. אני לא מוכנה. אני רוצה הביתה".

אז הוא אומר את משפט המחץ: "או שאת חותמת שאת מתאשפזת מרצונך, או שאני מוציא לך צו אשפוז כפוי". ואני? חותמת. וכי יש לי ברירה? מי רוצה להתאשפז אשפוז כפוי? להגיע למחלקה סגורה, לא לצאת הביתה ועוד שלילת תנאים מתנאים שונים.

כך פגשה אותי, או שלא פגשה אותי, קבלת ההחלטות המשותפת במערכת הפסיכיאטרית לראשונה. בדרך של כפייה.

יחסי מטפל מטופל

מן הצד השני היה גם הליך השימוש בתרופות שהיה נהוג אצל הפסיכיאטרית הראשונה שלי, וזו שטיפלה בי הכי הרבה שנים ברצף. היא הייתה רושמת לי תרופה מסוימת. בדרך כלל זאת לא הייתה תרופה אחת אלא קוקטייל המורכב מכמה תרופות.

אחרי יומיים (זמן קצר מידי להשפעה תרופתית מספיקה) הייתי ניגשת אליה ואומרת לה: "ד"ר, התרופה הזאת עושה לי לא טוב. אני מפסיקה אותה" והיא הייתה אומרת לי  "בסדר, תפסיקי" .

כך גם עם התרופה החדשה שניתנה לי במקומה, והבאה אחריה. כמעט עם כל תרופה שלקחתי היה הנוהל עובד כך, השתמשתי בה מספר ימים מועט, והודעתי לפסיכיאטרית שאני מפסיקה את השימוש בה. אני יודעת, שלטענתה, תרופות לא ממש עזרו לי. אבל אולי הן לא עזרו מספיק כי לא נתתי להן מספיק זמן לעבוד?

אני לא פרמקולוגית

כך שמסתבר כי גם אפשרות גורפת הניתנת לחולה להחליט בעצמו באופן מוחלט מה הוא עושה עם התרופות, לא משחקת כאן לטובת הלקוח. שהרי הכבד שלי ודאי לא הרוויח מהתחלופה המהירה הזאת והאין סופית של התרופות.

וודאי לי, שהידע המקצועי שלי הינו בעבודה סוציאלית ולא בפרמקולוגיה לא היה כדאי להחליט האם התרופה טובה מספיק, למה היא טובה ומדוע. וגם כאן, ישנו מקרה קצה של קבלת החלטות משותפת.

ההחלטות היו בעצם שלי, וגובו בצורה כמעט אוטומטית על ידי הפסיכיאטרית שלי. כך שבעצם, לא יכולתי להסתמך על הידע הרפואי שלה, ובעצם, עד סוף הטיפול אצלה, לא נמצאה לי ולו תרופה פסיכיאטרית אחת היכולה להקל עלי בסבלי.

מהי החלטה משותפת?

נושא קבלת ההחלטות המשותפת רלוונטי, כמובן, גם בעולם השיקום.  בעולם זה, באופן בסיסי, קבלת ההחלטות אמורה להיות משותפת, שכן בלעדיה, על פניו, לא יתכן שיקום. שהרי חלק מתהליך השיקום הינו מצב בו האדם מחליט עבור עצמו באיזה כיוון ילך ומה טוב לו יותר או פחות בחייו.

אני זוכרת מצב בו עבדתי עם מועדון חברתי אחד. ובמועדון היה מקובל שלחברי המועדון יש זכות לשתות שתיה חמה כרצונם. במועדון זה, החליטה המנהלת לבטל את הנוהג הזה. החברים במועדון התקוממו מאוד, שכן הדבר נתפס בעיניהם כחלק מבילוי חברתי, האופציה לשתות שתיה חמה.

המנהלת התעקשה שהדבר לא צריך להיות כך. בתחילה, נתפס הדבר כהחלטה מלמעלה. אולם, לאחר מכן ובמעורבות שלי, החליטו החברים כי הם יקנו בתורנות את הקפה, החלב והסוכר וכי בכך יענו על הצורך שלהם, של שתיה חמה כחלק מבילוי חברתי.

כך, במצב זה, ולאחר מעורבות של אדם מבחוץ (אני) עברו החברים גם תהליך של העצמה ושל יציאה לעצמאות, והשתחררות מהתלות בצוות המועדון. ניתן לראות כאן תהליך בו קבלת ההחלטות הפכה מסבילה ופסיבית, בדרך של הנחתה מבחוץ, משותפת והדדית, לטובת עצמאות והעצמת החברים.

לצאת לפנסיה מעולם השיקום

במקרה אחר, הכרתי גבר כבן 60+, אשר חי בדירה משלו, וקיבל מהיזם עמו עבדתי שירותי דיור מוגן. הוא אמר לי, בתפקידי כעובדת סוציאלית שלו, שהוא החליט להפסיק לעבוד במועדון התעסוקתי בו הוא עובד כבר 20 שנה בערך.

מששאלתי אותו מה בכוונתו לעשות, הוא אמר שברצונו לטייל בארץ ולראות כל מיני בניינים. הרעיון נראה לי הגיוני מאוד, שכן רבים האנשים, בעולם הנורמטיבי, שיוצאים לפנסיה בגיל הזה. אולם, המועדון התעסוקתי סירב "לשחרר אותו" מעבודתו.

איש לא הקשיב להיגיון שבטענותיו, וכל הצוות במקום לחץ עליו להישאר במקום כמשתקם. אני חושבת שבמקרה הזה היה צורך לחשוב ביחד עם אותו אדם מה תכניותיו לפנסיה, ומה בכוונתו לעשות עם זמנו הפנוי ולא רק לראות אותו כמשתקם.

חסר גיל ומטרות בחיים אשר הן דינמיות ומשתנות מתקופה לתקופה בחייו. במועדון התעסוקתי הזה, לא היה מקום לקבלת החלטות משותפת על ידי הלקוח והצוות שכן ללקוח היה רצון משלו, ולצוות היה רצון אחר.

לעשות תוכנית פנסיה משותפת

אני מניחה שאם היה נפתח דיון מעמיק ברצונותיו של אותו אדם, ניתן היה להחליט עבורו על מעין "תכנית פנסיה" המתאימה לרצונותיו מחד, ולדאגה העמוקה של הצוותים השיקומיים במועדון מאידך.

במצב של קבלת החלטות משותפת, אנחנו רואים את הלקוח שלנו ואת רצונותיו וצרכיו האמתיים ושמים את הדבר לפני צרכי המערכת או המסורות השונות בהן אנו נוטים לנהוג בעולם השיקום.

רק ביחד הטיפול יהיה שלם

בעולם אשר גישה זו תהיה הפרקטיקה המקובלת, אנשים לא יפלו "בין הכיסאות" כפי שנפלתי אני ביעוץ הפרמקולוגי הבעייתי אותו קיבלתי, אלא יהיה משא ומתן, אשר בסופו של דבר יביא לידי ביטוי גם את הידע המקצועי הנכבד אותו נושאים אנשי המקצוע, אך בלי לוותר או לשכוח כי גם לאדם ישנו מקום מרכזי בהחלטות ובדיונים הנערכים אודותיו ועליו.

יש צורך שהדיונים לא יהיו אודותיו, אלא עמו ובשיתוף. בכך יש סיכוי להגיע להחלטות טובות יותר ומשמעותיות יותר עבור האדם, וגם הוא יגלה ביטחון גדול יותר במערכת ויקל עליו לשתף פעולה עמה.

 

לאלו המבקשים להעמיק בנושא של קבלת החלטות מומלץ לקרוא את הדו"ח המפורט של הממשל האמריקני בנושא:

Shared Decision-Making in Mental Health Care: Practice, Research, and Future Directions

לקריאת הדו"ח היכנסו:

http://s-tov.org.il/wp-content/uploads/2014/08/SDM.pdf

חשיפה
שמרי הדס גרונדמן. עמיתה מומחית ורכזת ליווי צרכנים נותני שרות.
-
27.04.2017
דו"חות שביעות רצון בקרב מקבלי השירות בקבוצת שכולו טוב
ד"ר אמיר טל
-
03.04.2017
הזכות לבחור
צרכנית נותנת שירות בתכנית צרכנים נותני שירותים
-
08.02.2017
ממפעל מוגן למותג הכשרתי- המהפכה השקטה בתעסוקת אנשים עם מוגבלות נפשית
עירד אייכלר
-
01.02.2017
מקולטנים לרשתות עצביות – עידן הגרייה המוחית בפסיכיאטריה
דוקטור איל דהן
-
23.01.2017
על חמלה עצמית והחלמה
מיטל רונן (MA)
-
02.12.2016
כלב טוב- שיקום תעסוקתי בעזרת כלבים
אילת היילוייל
-
02.11.2016
סודות בחברה: על חשיפה בפני עמיתים לצוות
דן שוחט
-
30.10.2016
מה שקולך הפנימי אומר, זה החופש שלך
גילי פרימרמן
-
21.04.2016
העדפה מתקנת ושילוב מתמודדים בשוק החופשי
גל זהר
-
14.04.2016
שיקום חברתי כמקדם שילוב והחלמה: מדיניות וחזון
ורד שפיר- קיסר
-
14.10.2015
"אחאים לנפגעי נפש" – עבודת דוקטורט של ד"ר רבקה מושונוב
ד"ר רבקה מושונוב
-
15.10.2015
מסע של 1,000 מייל מתחיל בסדנא קוגניטיבית קטנה
ד"ר אמיר טל
-
14.10.2015
מהתמודדות למומחיות מקצועית
מרים גולדברג
-
13.10.2015
להתאחות, ספרה של מיכל דסקל, המתארת את החיים בצל מחלתו של אחיה, שסבל מסכיזופרניה פרנואידית
מיכל דסקל
-
13.10.2015
התנהגות בריאותית בקרב אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית
ד"ר רנה בינה ועביר ותד
-
13.10.2015
התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות SCIT – בין תיאוריה לפרקטיקה
ירדן כהן
-
13.10.2015