בלוגים

"כמה טוב להיות פרח קיר"? מאוד

נמו
-
02.08.2015

"כמה טוב להיות פרח קיר" היא דרמת התבגרות חדה עם הפרעות אפקטיביות, שתגרום לכם להיות גם שמחים וגם עצובים, ומנסים להבין איך זה ייתכן.

"כמה טוב להיות פרח קיר" היא דרמת התבגרות על נער חכם, מופנם ושקט בן 15 בשנה הראשונה של התיכון שמנסה להתמודד עם המסגרת החדשה. איזה כיף. הרי כולנו יודעים כמה כיף בשנה הראשונה של התיכון (חוץ ממי מאיתנו שלא, כמוני, אבל אני עדיין מניח שזה לא כזה כיף). לא חסרים סרטים בסגנון – כאילו, ממש לא חסרים; יש הרבה יותר מדי – אבל ל"פרח קיר" יש טוויסט מעניין: לפרוטגוניסט המופנם והשקט יש הפרעה נפשית. הו כן – הלכתי לשם.

"פרח קיר" עוקב אחרי צ'רלי (לוגן לרמן), כשהוא מנסה למצוא את מקומו במסגרת החדשה על אף הקשיים שלו, חלקם נובעים מהמחלה וחלקם סתם פושטים, כגון פלאשבקים, קושי לדבר עם אנשים, חוסר עז בחברים ועוד. הוא מוצא את המקום הזה יחד עם חברים חדשים, סם (אמה ווטסון, הרמיוני מ"הארי פוטר"), ופטריק (עזרא מילר). המחלה נסוגה, חוזרת, נסוגה, וחוזרת כמו הגלים בחוף תל אביב כשחייו של צ'רלי בתיכון משתנים, אבל הסוף טוב. כהערת הכותב, בסרט יש סמים, ותראו לאיפה הם הביאו את צ'רלי.

הסרט נפתח, בצורה מתאימה, בפלאשבק. ואז במכתב. ואז בקושי. לאחר פלאשבק קצר בהתחלה, צ'רלי כותב ל"חבר יקר" מכתבים לאורך הסרט על חייו. הסרט נפתח בדיוק מכתב כזה על תחילת התיכון. בשני ימי התיכון הראשונים של צ'רלי אנחנו רואים אותו פוחד לענות למורה בכיתה, לא מוצא חברים, סובל מבריונים מכל שכבות הגיל, מחביא את קשייו ממשפחתו ולוקח כדורים עם קולה. סך הכול, הסרט מתחיל חזק, וכמעט שלא מאבד את העוצמה הזו.

תתכוננו לבכות.

בפעם הראשונה שראיתי את הסרט, בכיתי. הרבה. מאוד. כשכתבתי בכותרת שהסרט "חד" התכוונתי לזה. סטפן צ'בוסקי, כותב הסרט והספר עליו הסרט מבוסס, תפס שני סטים של קשיים והכניס אותם לסרט בצורה מושלמת: הקשיים של חולי הנפש, והקשיים של מתבגרים חכמים. תנו לי לומר לכם, חלק מהסצנות בסרט נכנסו לי בול בניתוח. "פרח קיר" מערבב כל כך הרבה אסל ובסל, בשילוב עם הדיוק בנוגע לדמות, שרכבת ההרים הרגשית היא לא האנקונדה: היא הרכבת בדיסנילנד.

אבל, אם נהיה אובייקטיביים, אני חייב לומר שיש לי הערה שלילית. יש תחושה כלשהי בסרט כאילו ניסו לדחוף יותר מדי ספר למעט מדי סרט, שנובעת בעיקר מסצנה או שתיים בהן פרקי זמן משמעותיים בסיפור מועברים דרך דיבוב של צ'רלי: "ואז קרה…", אחד הדברים השנואים עליי ביותר באמצע סרט. כשמדובבים, תדובבו בהתחלה ו/או בסוף – באמצע זה סתם מציק. אולם, הבשר עצמו לא נפגע מהחטא המסוים הזה, אז נמו סולח.

לא סרט על מחלה.

"פרח קיר" הוא לא סרט על מחלה – הוא סרט עם מחלה. זו בדיוק הסיבה שאני אוהב אותו. הסרט לא מדבר בשפה מקצועית (לא אומרים אפילו פעם אחת שצ'רלי "חולה", או כל מילה מקבילה), לא מנסה להתמקד על הקושי של החיים עם המחלה, ולא שוקע ברחמים עצמיים. הסרט הוא על נער חכם, שקט ומופנם, שאוהב לכתוב ומנהל מערכת יחסים קרובה עם המורה שלו לספרות, ושיש לו מחלה. כמו כל אחד מאיתנו, שחייו או חייה לא נגמרים במחלה, אלא רק מושפעים על ידיה.

פרח קיר

'”אופטימיות היא שם המשחק" – פשוט שיגעון
נמו
-
05.08.2015