המגזין

חשיפה

שמרי הדס גרונדמן. עמיתה מומחית ורכזת ליווי צרכנים נותני שרות.
-
27.04.2017

שאלת החשיפה ליוותה אותי במשך 20 השנים האחרונות ומלווה אותי כיום גם בפן המקצועי, בחרתי לעסוק בעבודה בתחום של בריאות הנפש שבה אני משתמשת בסיפור האישי שלי ככלי שרת בליווי מתמודדים ומשפחות וכמו כן בהסברות לצוותים ואנשי מקצוע. כיום בחרתי לקשור את חיי עם בריאות הנפש ועם סיפור ההתמודדות וההחלמה שלי ממקום חשוף ושלם וכמובן שהמצב הנוכחי הוא תוצאה של תהליך ארוך ומורכב שאני תמיד בתוכו. השאלה האם לחשוף? מתי? ובעיקר מה לחשוף? תמיד חיה שם ברקע.

אני לוקחת אתכם איתי 20 שנה אחורה לרגע שבו הבנתי שאני סובלת מבעיות נפשיות מאובחנות, שנאמר לי לראשונה שהן חלק מהמקור לפגיעה בתפקוד שלי, שאני זקוקה לטיפול תרופתי, לטיפול שיחתי ואפילו אשפוז בא בחשבון. הייתי בת 17 והרגשות שלי היו מעורבים, מצד אחד  חשתי הקלה ואפילו שמחה כי סוף סוף מישהו נתן תוקף לתחושות הקשות שלי והסביר אותם במילים, כאלה שגם המשפחה שלי יכולה להבין וגם הבנתי שאולי אוכל לקבל  עזרה.

ומצד שני נתקפתי בפחד ובושה, פחד מהלא נודע, פחד ממה יגידו, הרגשתי אשמה איומה, התביישתי, כעסתי על עצמי, למה אני לא יכולה להיות כמו כולם "רגילה", "שמחה ", "בטוחה".

ההורים שלי אמרו שעדיף שנסתיר "כי אנשים אוהבים לדבר… ומחפשים את החולשות אצל אחרים… ולא באמת יכולים להבין..", ואני הרגשתי בתוכי שההורים שלי בעצמם לא מבינים וגם קצת מתביישים.

אז בעצם סיפור החשיפה שלי מתחיל בהסתרה – חשיפה עצמית היא לבחור מה לשתף מתוך סיפורנו האישי ועולמנו הפנימי ומול מי, ובאמת בעולם שבו אנו חיים כל אדם בוחר לחשוף על עצמו מה שמתאים לו ומול מי שמתאים לו.

בתוך ההתמודדות הנפשית הדברים הם יותר מורכבים כי לרוב שאדם מתמודד עם מצב משברי שפוגע לו ביכולת התפקוד המקובלת, הוא מוסט מהשביל הברור של "החיים הנורמטיביים הרגילים " ונאלץ לחיות בחיים אלטרנטיביים, מותאמים.

היכולת לנהל חיים במסלול שונה מרוב האנשים  בתוך החברה "הרגילה", קשורה גם לא מעט לשאלת החשיפה או אולי שאלת ההסתרה.

אני חוזרת לסיפור שלי, אני בת 17 מתאשפזת לראשונה במחלקת נוער, חוץ מהמשפחה הגרעינית שלי וחברה אחת מהתיכון אף אחד לא יודע. אני מסתירה מהמשפחה המורחבת ששואלים אותי מה שלומי.. ומה אני עושה… ומתי מתגייסת..

בהתחלה ע"י שקרים יצירתיים ולאחר מכן שהשקרים הפכו מכבידים מידי, התחלתי להימנע ממפגשים משפחתיים ומאינטראקציות חברתיות מעבר לחבריי לאשפוז.

האנרגיות שלקחה ממני ההסתרה והבדידות שכפתה עלי גרמו לי לבסוף להחליט לשתף את סבא וסבתא שלי וגם דודה קרובה, למרות התנגדות מסוימת מצד הוריי. אחרי שנחשפתי מול הסבים שלי למרבה הפלא אף אחד לא נפל מהכיסא וגם השמיים נשארו במקום. בשבילי זה היה רגע של שחרור, ובעיקר זה היה בדיעבד הרגע שבו שאלת ההסתרה הפכה לשאלת החשיפה, הבעלות על הסיפור שלי חזרה אליי, כמו כן הבחירה, הבחירה מה לשתף, למשל בזה שאני מאושפזת או אולי באבחנה שלי או במה אני מרגישה.

שיתפתי אותם במה שבחרתי, והתגובה כצפוי הייתה גם כן מורכבת, במקרה הזה לדוגמא הם לא הופתעו מצד אחד, מהצד השני גם לא ממש הבינו למה אני מאושפזת וניסו להבין איתי מתי אחזור "לעצמי" ועדיין מבחינתי החשיפה הייתה במקומה, כי במקרה הזה היא אפשרה לי קודם כל להפסיק לשקר וגם להמשיך ולבקר אצל סבא וסבתא ובעצם לא לבודד את עצמי ממשפחתי.

החלק של התגובה לחשיפה היא לא בידנו, צריך לקחת בחשבון את כל אפשרויות התגובה.

לאורך השנים היו לי התנסויות והתחבטויות רבות סביב שאלת החשיפה, היו זמנים לא פשוטים שהשתמשתי בסיפור שלי כהתרסה, מתוך הכאב של הדיכוי שהרגשתי שנגזר עלי, חשפתי את עצמי בלי בקרה, סיפרתי חוויות לא פשוטות שעברתי לאנשים שלא היו קרובים אלי והתוצאה הייתה הרגשת בדידות גדולה כאשר לא אני ולא האנשים שסיפרתי להם הצלחנו להכיל את ההשפעה של התכנים שהבאתי.

אני למדתי מכך שהסיפור שלי הוא חלק ממני, חלק יקר ועדין שהחשיפה שלו צריכה להיות מותאמת קודם כל לי ובמקביל לשאלת החשיפה כלפי חוץ, יש את הגילוי והקבלה שקורת בפנים כתהליך משלים.

גם היום במסגרת המקצועית אני מתייחסת לשאלת החשיפה מתוך מקום של קודם כל מקום של כבוד לסיפור שלי, כי מעבר לכבוד לעצמי זו גם הדוגמה שהייתי רוצה להוות גם למתמודדים אחרים וגם לצוותים ומשפחות.

חשיפה זה דבר אישי ואם רוצים להפוך אותה לכלי מקצועי אז חייבים לתת לה את המקום שראוי לה.

זה גם דבר מאד ייחודי ולא פשוט להשתמש במשהו כל כך אישי בעבודה אבל יש כאן גם אוצר גלום וחיבור שהוא מעבר למקצועי. בשבילי חשיפת פרטים מהסיפור שלי היא בחירה מודעת לטובת משהו שאני מאמינה בו ויחד עם זאת מאמינה שאוכל לחיות עם השלכותיו דקה אחרי.

זה המצב כיום אחרי שנים רבות שהשאלה הזו חיה בתוכי, ועדיין היא תמיד שם.

חשיפה עצמית היא מיומנות שצריך כל הזמן לתחזק אותה והדרך מבחינתי היא תמיד להמשיך לאתגר את עצמי עם שאלות כמו מה אני חושפת? מה המטרה? מול מי אני חושפת? האם אני לוקחת בחשבון את התגובות האפשריות? והכי חשוב האם אני שלמה עם החשיפה?

במקרים מסוימים אני חווה שכמה שהחשיפה היא יותר מדויקת ומצומצמת כך היא יותר חזקה, ובפעמים אחרות אני יכולה לשבת עם אדם שאני מלווה ולהיכנס לשיחה שבא אני חושפת את עצמי בצורה יותר רחבה כולל שמות של מקומות שיקומיים או שירותים שתרמו לי בדרך.

וכל זה שוב בתנאי שאני לוקחת בחשבון את כל אפשרויות של התגובה, גם מהאדם שמולי וגם מדברים שיכולים לעלות בתוכי לאחר מכן, ועדיין לא תמיד הדברים יקרו כמו שחשבתי, אפילו שהכנתי את עצמי כראוי. מבחינתי הבסיס לחשיפה מקצועית נכונה ובעלת ערך קשורה באופן ישיר לקבלה, השלמה וידיעה של תהליך ההתמודדות וההחלמה שלי.

הזכות הזו, הכול כך בסיסית לקבל את עצמי את כל מה שהוא אני, כולל סיפור ההתמודדות וההחלמה שלי, זו מתנה שאני מעניקה לעצמי ולאחרים יום יום. תהליך הקבלה העצמית שלי התחיל מתוך ההבנה שכדי לראות אופק אני חייבת להרים את הראש ולהזדקף.

במהלך השנים וההחלמה אני יותר ויותר יכולה להתרחק מהסיפור שלי לרגעים ולחוות אותו בטווח של פרספקטיבה וממרחק השנים, אני יכולה לראות בבהירות, בכאב וגם בחמלה  איך הכובד שהבושה והאשמה שהרגשתי כלפי עצמי גבה ממני מחירים של בדידות, שיפוט עצמי והקטנה שלי את עצמי, בנוסף לכך שההסתרה, הבושה וההימנעות לקחו ממני הרבה כוחות והגבילו את האפשרות שלי לנוע לעבר איזשהו אופק. לא מספיק שהתמודדתי עם שבר נפשי שפגע ביכולת שלי לתפקד ופשוט לחיות גם גזרתי על עצמי בידוד, חשתי חסרת ערך, וליוותה אותי עננה גדולה של אשמה. הסטיגמה הגדולה ביותר שאני חוויתי היא שלי לעצמי.

כיום שאני מקבלת את הסיפור שלי כחלק ממני ולא חשה את הבושה והפחד שליוו אותי הרבה שנים, אני נותנת משקל גדול לבחירה לחשוף פרטים מתוך סיפור ההתמודדות וההחלמה שלי בעבודתי, כמו המשקל שאני נותנת בהחלטה לשיתוף עוד פרטים אישיים לגבי, שלא קשורים בהכרח להתמודדות.

מניסיוני לסיפורי התמודדות והחלמה יש כוח רב וטמון בהם ידע יקר, הם יכולים לתת השראה לאדם אחר, והם יכולים ליצור קירבה ושותפות בין אנשים, ובתנאי שיש בחירה מודעת שלוקחת בחשבון אותנו ואת מי שמולו אנו נחשפים.

דו"חות שביעות רצון בקרב מקבלי השירות בקבוצת שכולו טוב
ד"ר אמיר טל
-
03.04.2017
הזכות לבחור
צרכנית נותנת שירות בתכנית צרכנים נותני שירותים
-
08.02.2017
ממפעל מוגן למותג הכשרתי- המהפכה השקטה בתעסוקת אנשים עם מוגבלות נפשית
עירד אייכלר
-
01.02.2017
מקולטנים לרשתות עצביות – עידן הגרייה המוחית בפסיכיאטריה
דוקטור איל דהן
-
23.01.2017
על חמלה עצמית והחלמה
מיטל רונן (MA)
-
02.12.2016
כלב טוב- שיקום תעסוקתי בעזרת כלבים
אילת היילוייל
-
02.11.2016
סודות בחברה: על חשיפה בפני עמיתים לצוות
דן שוחט
-
30.10.2016
מה שקולך הפנימי אומר, זה החופש שלך
גילי פרימרמן
-
21.04.2016
העדפה מתקנת ושילוב מתמודדים בשוק החופשי
גל זהר
-
14.04.2016
שיקום חברתי כמקדם שילוב והחלמה: מדיניות וחזון
ורד שפיר- קיסר
-
14.10.2015
"אחאים לנפגעי נפש" – עבודת דוקטורט של ד"ר רבקה מושונוב
ד"ר רבקה מושונוב
-
15.10.2015
מסע של 1,000 מייל מתחיל בסדנא קוגניטיבית קטנה
ד"ר אמיר טל
-
14.10.2015
מהתמודדות למומחיות מקצועית
מרים גולדברג
-
13.10.2015
להתאחות, ספרה של מיכל דסקל, המתארת את החיים בצל מחלתו של אחיה, שסבל מסכיזופרניה פרנואידית
מיכל דסקל
-
13.10.2015
התנהגות בריאותית בקרב אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית
ד"ר רנה בינה ועביר ותד
-
13.10.2015
התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות SCIT – בין תיאוריה לפרקטיקה
ירדן כהן
-
13.10.2015
קבלת החלטות משותפת בתהליכי הטיפול והשיקום בבריאות הנפש
אילאיל צין
-
13.10.2015