בלוגים

אופטימיות זה שם המשחק

'”אופטימיות היא שם המשחק" – פשוט שיגעון

נמו
-
05.08.2015

"אופטימיות היא שם המשחק", קומדיה רומנטית שעוברת תהליך שיקום עם יותר עומק מהמצופה ומספיק חוסר טקט בשביל אגף סגור של PDD

"אופטימיות היא שם המשחק" היא קומדיה רומנטית. שתי מילים שסביר להניח כבר גורמות לכם לדמיין שחקן, שחקנית, סיפור זול שנכתב בחצי שעה, פופקורן ושעה וחצי של זבל מהנה. התיאור הזה לא תקף ל"אופטימיות". כי ל"אופטימיות" יש עומק. בום. פרדוקס בפנים.

אני יודע שקליקת הקומדיות הרומנטיות מורכבת ברובה מסרטים מהנים למדי אבל כל כך רדודים שברגע שהם נגמרו כבר שכחת את השמות של הדמויות, העיר בה הסרט קרה, השם של הסרט, מה קרה בסרט ושראית בכלל סרט – כל מה שנשאר לך זה הטעם החמאתי והנפלא של הפופקורן. אבל זה לא ככה במקרה של "אופטימיות". כי ב"אופטימיות", לגיבור היקר, הנאה, וחסר הטקט שלנו, פט סוליטנו (בראדלי קופר, "צלף אמריקאי", "בדרך לחתונה עוצרים בווגס"), יש, הפתעה, מניה דיפרסיה. בום. כן. בפנים.

רומנטי, גם בגלל הכדורים

הסרט הוא בראש ובראשונה נאמן לז'נר: אבל הוא נפתח בחדרו של פט באשפוז – כן, פט מאושפז. אשתו בגדה בו, ובגלל האירוע הזה המחלה שלו, מניה דפרסיה לא מאובחנת, התפרצה. פט כמעט רצח ת'בוגד במכות בהתקף פסיכוטי ונשלח לאשפוז (במקום כלא) באירוע. והוא נורא, נורא, נורא עסוק בלהתעלם מזה, ולהתעלם מהמחלה.

מזכיר לכם מישהו? לי מזכיר מראה כלשהי עם בבואה אשכנזית יפת תואר.

הסרט מתחיל קצת לאט (משהו שלי אין בעיה איתו, אבל אולי יפריע לאחרים), ותופס תאוצה בארוחת ערב. פט בא לבוש בחולצת פוטבול, ומתחיל תחרות עם טיפאני היפה (ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב") (והשבורה רגשית אחר מות בעלה) – מי יגיד יותר משפטים חסרי טקט (פט מנצח עם עשרים וחמש, אבל טיפאני לא רחוקה מאחור). כשהם מגיעים לשלב בו הם מנהלים שיחה על איזה תרופות הם לקחו, לוקחים, או יקחו, המתח הרומנטי כבר נוכח גם נוכח בחדר. אפילו שדי קשה לראות אותו מתחת לכל חוסר הטקט. והשפיות.

"אופטימיות" הוא מופת לקומדיות רומנטיות. לאורך הצפייה הראשונה שלי צחקתי, נאנחתי, מעט כאבתי מהדיוק העז אך מהול ברומנטיקה של התנהגותו של פט לגבי חולי נפש, ובעיקר נהנתי מהסוף הטוב (אם זה ספוילר לכם, אני מניח שאתם לא רואים הרבה קומדיות רומנטיות – שזה מצוין. תתחילו מאיכות).

כולם משוגעים

יש משהו באלו שכתבו את הסרט (דייויד א. רסל על ההסרטה, מת'יו קויק על הספרות! תנו לי וופ וופ! אה, רק וופ? וו? לא? אוקיי… א-אני אהיה בשקט.), שהם הצליחו לגרום לאנשים הכי "רגילים" להיראות חולים בדיוק באותה המידה כגיבור המשוגע. כל אחד וחוסר השפיות שלו, המשפט אומר, וזה מדהים איך הבעל בלי האישיות ששובר דברים למוזיקה ה,אם אוכל לומר, נפלאה, של מטליקה מאחורי הקלעים, או האבא המרגש שגורש מהמגרש (מה הייתי נותן בשביל שהוא יהיה גרוש), או הילד חסר הרגישות שעושה עבודה על גבר חסר רגישות, כל אחד בוחר את חוסר השפיות שלו.

עד סוף הסרט, כבר לא הייתי בטוח אם יש דמות כלשהי בסרט בלי הפרעה נפשית כשלהי. כולל הכלבים. והילדים. והפסיכולוג – ואני אוהב את זה: העולם משוגע אז משתגעים, אמרו הגששים. או משהו.

לסכם את הכול: "אופטימיות היא שם המשחק" היא קומדיה רומנטית מצוינת, עם מספיק עומק שתזכרו אותה גם אחרי שהתחילו הכתוביות, קומדיה משובחת ופוקוס על סיפור אהבה בהחלט יותר טוב מדמדומים. אחד הסרטים הטובים ביותר בז'נר באופן כללי, ובמיוחד לאלה שהסרט נוגע להם באופן אישי.

אני מדרג את הסרט 5 מתוך 5 מיליגרם. סרט לראות כשבא לכם משהו חמים בלב.

נמו, רות סוף. ותזכרו. אקסלסיור לפנים.

 

"כמה טוב להיות פרח קיר"? מאוד
נמו
-
02.08.2015